חלוצים גרסת 2020

מאור משעלי, בן 28 מקריית מלאכי.

היום אני חניך בקורס 001 ובמקביל מנהל תחזוקת המטוסים של האקדמיה. אני גאה להיות חלק מהאקדמיה לטיס מיומה הראשון. בחרתי לספר לכם עלינו מהיום הראשון כי אני באמת חושב שאנחנו יוצרים פה יום יום מציאות אחרת, חדשה,גם ציונות וגם מקצוענות במיטבה.

תישארו איתי, זה הולך להיות מעניין!

 

ההתחלה שלי בעולם התעופה

בשנים הראשונות אחרי שהשתחררתי התחלתי לעבוד בבניית אתרים. אחרי זמן העבודה שעממה אותי וחיפשתי אתגרים. חלום ישן שכל הזמן דאגתי להרדים קפץ כל הזמן לראש.

בשלב מסוים לא יכולתי יותר להתעלם והחלטתי לחזור לחלום הישן. תעופה. להיות טייס.

התחלתי לחפש מידע לגבי לימודי תעופה בארץ בחו"ל.

אחרי בדיקות רבות נרשמתי לבית ספר בהרצליה והתחלתי שם את לימודי הרישיון הפרטי.

היה לי קשה מאוד כי לא עזבתי את העבודה בבניית האתרים, הייתי צריך להתפרנס ולממן לעצמי את שיעורי הטיסה. הנסיעות מהבית להרצליה, להצליח לשמור על רציפות טיסה ולשמור על הכשירות שלי. היו ממש קשים. ככל שעשיתי את זה יותר, היה יותר ויותר קשה.

המון פעמים הייתי מגיע ומגלה שהטיסה שלי התבטלה. הייתי לוקח יום חופש בשביל לימודי הטיסה ודברים היו משתבשים. עומסים בשדה הרצליה, מזג אויר וכאלה- כל דבר כזה מבטל טיסה. אמרתי לעצמי שאני לא יודע איך אני הולך לסיים את הרישיון הפרטי ואני הרי יודע שאני רוצה להמשיך למסחרי, אז איך??

פתאום נתקלתי בפרסומים על בית ספר חדש שמקימים באילת, אני בכלל התחלתי לחשוב על רילוקיישן ללוס אנג'לס… היה לי קשה גם להתפרנס וגם ללמוד ובעיקר לא הרגשתי שמנסים לקדם אותי הלאה.

ההסתכלות על חניכים בהרצליה ואני בתוכם היא: בוא נסיים את הפרטי ואחר כך נראה.

הרגשתי שאני לא מקבל את כל מה שאני צריך לדעת להמשך. נוטאמים למשל, לא ידעתי איך לקרוא את זה בכלל וכשהייתי שואל- היו אומרים לי – נלמד את זה בהמשך.

התחושה היא שאף אחד לא רואה אותך ממשיך הלאה,כי הרב לא ממשיכים הלאה וגם אם ממשיכים אז מחליפים מדריך ולכן אין גישה של ללמד אותך כמה שיותר ולקדם אותך לאן שאתה רוצה.

 

תחילת דרכי באקדמיה לטיס

החלטתי שמעניין אותי לבדוק את האקדמיה החדשה הזאת. בחשש גדול פניתי ונרשמתי למיונים. פחדתי לא לעבור את המיונים ולא רציתי אילת אבל כן רציתי סדר, כן רציתי תכנית מוגדרת ומסודרת עד רישיון מסחרי

וכן רציתי להבין לעומק את העולם שאני נכנס אליו.

שבוע מהמיונים קיבלתי הודעה שעברתי את המיונים בהצלחה! שמחתי מאוד. החלטתי לעצור את הלימודים בהרצליה כדי לעבוד חזק ולאסוף כסף לקורס באקדמיה.

במקביל ראיתי שבאקדמיה אליה נרשמתי ללימודי טיס מסחרי, מחפשים מישהו למבצעים ומצאתי את עצמי פונה ישירות למנכ"ל האקדמיה.- יוחנן שמר.

קבעתי פגישה איתו וממבט ראשון מאוד התחברנו. קליק זה קליק.

יוחנן גייס 3 פקידי מבצעים שחשוב היה לו שיהיו גם חניכים. שיחיו את העולם הזה מכאן ומכאן.

נשלחנו לחפיפה. אני מזכיר, לא היה כלום, עוד לא קמה האקדמיה, עוד לא התחילה פעילות בכלל.

בחפיפה למדנו את כל מה שקשור לפעילות המבצעים, לרישום, לתקנות.

חיכינו בכיליון עיניים לתחילת פעילות האקדמיה ולתחילת הקורס שלנו- קורס 001.

עברתי לאילת ביום שבו התחלנו פעילות. הגעתי ממש לטקס הפתיחה.

חיפשתי עבודות אבל בכל מקום דרשו התחייבויות לכמות שעות והציעו משכורות מינימליות.

לא היה לי אפילו מקום לישון. ישנתי בבית של חבר בלילה הראשון.

נחתתי "על הקשקש" מהמרכז, הגעתי לטרמינל של שדה התעופה אילת הישן שלא קיים היום.

יפעת (סמנכ"לית השיווק של האקדמיה) עזרה לי ללבוש את המדים והצטרפתי לחברים שלי לקורס.

הייתי בשוק, עזבתי משהו מאוד טוב, היתה לי משרה מצויינת ומשכורת בטוחה.

בטקס פתחנו שמפניות, בירכו אותנו המון גורמים חשובים בעולם התעופה ,היה מאוד מרגש.

ואז אני יוצא לדירה של החבר וישן שם לבד. זה היה לילה לא פשוט בכלל עם הרבה מחשבות וחששות.

התחלתי לעבוד במסעדה בתור מלצר והלימודים מתחילים בקמפוס. לומדים תיאוריה.

תמונת המצב: אני עובד במסעדה כמלצר בגיל 26, אחרי שהיתה לי משרה של בניית אתרים

כי אני רוצה להגשים חלום!

שדה תעופה אילת

מתחילים תאוריה… שוב

למדנו תיאוריה בקמפוס באופן מסודר.

חלק מהתיאוריות עשיתי בתחילת הדרך שלי בהרצליה באופן עצמאי. רכשתי תוכנה והתכוננתי. הצלחתי לעבור את המבחנים וידעתי לענות על שאלות  כי הכרתי מאגר שאלות ששואלים אבל לא באמת הבנתי.

כשהתחלתי את הקורס באקדמיה, החלטתי בכל זאת להצטרף לתיאוריות (בלי לגשת למבחנים כי אותם כבר עשיתי) כדי להבין יותר. הנה, אולי אצליח לקבל ולהבין לעומק את כל התיאוריות כי לעבור את המבחנים זה בקטנה אבל להבין באמת? זה סיפור אחר לגמרי.

למדתי המון. כל מקצוע למדנו שבועיים- ידע טכני של המטוס, מטאורולוגיה. מהלמידה העצמאית למדתי איך לעבור את המבחן. לא כדי שיהיה לי ידע אמיתי שיישאר איתי לתמיד. פתאום קלטתי שבלימודים באקדמיה אני מבין, כמו שצריך, אוסף ידע שממש נכנס לראש והולך איתי.

אנחנו לומדים תיאוריות ותוך כדי מקבלים תמונות בלייב של המטוסים שלנו שמגיעים במכולה מקליפורניה. היה מרגש כי אלה מטוסים שלא לומדים איתם בארץ. כבר טסתי עם ססנה 152 אבל ריתק אותי הפייפרים.

כל יום מתקדמים, מרכיבים עוד חלק מהמטוס ואנחנו לומדים תיאוריה ומתרגשים לקראת הטיסות שעוד מעט נתחיל.

 

מתחילים לטוס בפעם הראשונה

הגיע הרגע שחיכינו לו כולנו, הרגע שמתחילים לטוס. המטוסים הועברו בשיירה לאילת.

ועכשיו אני מתחיל לעבוד במבצעים של האקדמיה כי מתחילים לטוס!

95% מהמשמרות עשיתי אני.

דרישת רת"א היא שיהיה חדר מבצעים מאושר ע"י רת"א. לא איפשרו לנו לקבל משרד בשדה התעופה הישן.

היינו בתהליך והימתנו. בינתיים היינו חייבים להתחיל לטוס ואישרו לנו להתחיל לפעול מרכב מבצעים מאובזר ומאושר על ידי רת"א.

הרכב היה מחובר לכל התשתיות של מים וחשמל, עבדנו עם אינטרנט נייד. היו בו גם את כל הכלים לתחזוקת המטוסים.

אז:

רכב מבצעים בקורס

היום:

רכב מבצעים

רכב מבצעים

התחלנו לטוס, עבדתי גם במבצעים וגם במסעדה. עבדתי על תכנון ימי טיסה, לו"ז טיסות, הכל היה מול מנכ"ל האקדמיה.

ישבנו עם הרכב מחוץ לשטח האווירי וכדי להגיע למטוסים היינו צריכים ללכת ברגל עד לחניית המטוסים שלנו. אישורי רש"ת לוקחים המון זמן ואנחנו לחצנו להתחיל פעילות ולא לתת ללוגיסטיקה וקשיים להפריע לנו. עקשנים, נחושים, רואים הרבה הרבה קדימה. הכל קשה הכל מסובך ואנחנו? לא מוותרים.

שלושת המטוסים עבדו עם שלושה מדריכי טיסה. התחלנו לעבוד לפי הסילבוס ולאט לאט העבודה התגברה ועלתה. תיאומים מול שדות משנה, שדה תעופה אילת, עבדתי המון שעות של פעילות מבצעים. מהר מאוד עברתי למשרה מלאה ועזבתי את המלצרות. הייתי צריך להיות זמין כל הזמן מול הרשויות, מודיעין טיס ורש"ת ומול החניכים.

היו לנו המון אתגרים, התאמת איזורי טיסה, היה בית ספר נוסף שפעל במקביל אלינו. היינו צריכים להיות מתואמים עם חברות תעופה מסחריות והייתי צריך לתאם את הטיסות מול המגדל כדי לא לחכות הרבה זמן על הקרקע.

ככל שחלף הזמן, הכירו אותנו ונתנו לנו חופש פעולה, החניכים הפכו מאושרים יותר מטיסה לטיסה.

הגיע היום שהודיעו לנו על הקמת שדה התעופה רמון. לא העלינו על דעתינו שזה יגיע כל כך מהר אבל המהלך הזה קודם והודיעו לנו שתוך חודש עוברים לשדה התעופה החדש ושלא נוכל לטוס שם במשך חודש.

חניכים היו קרובים מאוד לשלב הסולו וקיבלנו החלטה לא להתעכב בלוז הטיסות וה"סולואים".

אז מה עושים? לא מוותרים.

 

פורסים לראש פינה

החלטנו לפרוס לשדה התעופה ראש פינה כדי להמשיך טיסות ולעבוד לפי הסילבוס ללא עיכובים במטרה להתקדם בקורס.

עוד אז נוצר הקליק הראשון עם שדה התעופה ראש פינה.

היינו שם לבד בשדה. הרגשנו כבר אז שזה סוג של בית.

חילקנו את הקורס לשני גפים. ישנו בלילות בוילה סמוכה (עם בריכה וג'קוזיJ).

קיבלתי בראש פינה משרד עם שולחן מתקפל. תליתי שם את כל המפות. הקמתי לעצמי יופי של מבצעים.

היה תענוג לטוס שם!

התחלנו לעשות שם את המבחנים ליציאה לסולו והתחלנו בכל יום לראות סוליסטים חדשים וראשונים של האקדמיה לטיס מסחרי. סופר מרגש.

תוך כדי , אני צריך להזכיר לעצמי שאני חניך באקדמיה!

זה אומר שגם אני עשיתי סולו בראש פינה.

אני זוכר את היום הזה כיום נורא מיוחד ומרגש.

יוחנן הגיע וישב במקומי במבצעים כדי שאוכל לצאת לסולו בראש נקי ולהצליח.

הוא אמר לי: אתה לא חושב עכשיו על כלום אלא רק על הסולו שלך!

יצאתי לסולו בעברי. הפעם עליתי על מטוס פייפר של האקדמיה והתרגשתי כאילו זה הסולו הראשון שלי.

כשנחתתי הגיעו אליי יוחנן מנכל האקדמיה, המד"ר והמדריך שלי, היה מאוד מרגש.

 

חוזרים לשדה התעופה החדש ע"ש אילן רמון

חזרנו לרמון כי פתחו עבורנו את האפשרות לטוס.

זה היה כמו לפתוח מחדש את האקדמיה. היה מלחיץ, במקום שאנחנו לא מכירים, בשדה תעופה גדול ובינלאומי.

התחלנו לטוס ברמון והיה קשה כי התקשו לקבל אותנו שם, גם לחניכים היה קשה. קיבלנו משרדים חדשים סוף סוף והתחלנו להפוך אותם לבית. אחרי שהיינו ברכב ואחכ בקראוון- סוף סוף משרדים ראויים!

התחיל קורס 002 שסיימו תיאוריות, נכנסו לטיסות. כל היום המטוסים שלנו היו באויר. 002 התרגשו מאוד כי חיכו לזה המון זמן.כשאתה לומד תיאוריות, כל מה שתאה רק רוצה זה לסים עם זה ולעלות כבר על מטוס.

במקביל עשינו הליך מטורף מול רת"א (רשות התעופה האזרחית). עשינו הכנות של למעלה משבועיים כדי להכין את המחשבים, הקלסרים, המבנה כי עמדנו לקבל את רישיון בית הספר ולצאת לעצמאות.

רת"א הגיעו לבחון אותנו בשטח. חקרו ובחנו על כל פרט ופרט, היום הזה היה יום מעולה ופרודוקטיבי. הם היו בהלם ממה שהצלחנו להרים בזמן כל כך קצר. פה התחילה הדרך שלנו עם רת"א. דיברו עלינו בהרצליה. אף אחד לא האמין שקורה משהו כזה גדול באילת. אחרי חודשיים קיבלנו את האישור הרשמי: יש לנו רישיון בית ספר עצמאי!

אחרי תקופה של חצי שנה בה טסנו ברמון זיהינו שקצב הטיסות שלנו לא משביע את רצונינו בגלל העובדה שזה שדה בינ"ל, עיכובים  בגלל המון טיסות מסחריות, בעיות אזורים ובלב כבד החלטנו שצריך לחשב מסלול מחדש.

אי אפשר היה לדעת שזה מה שיקרה, רק תוך כדי אנחנו מבינים שזה פשוט לא המקום לאקדמיה שמלמדת קורסים שלמים מס' חניכים משמעותי.

מאור משעלי - חניך קורס טיס מסחרי

האקדמיה לטיס עוברת למשכנה החדש – שדה התעופה ראש פינה

אחרי לבטים רבים ובדיקות רבות עוד יותר, התקבלה ההחלטה להעביר את האקדמיה לטיס לשדה מחניים שליד ראש פינה.

זו היתה החלטה קשה, מלווה בהרבה שינויים ולוגיסטיקה משוגעת גם עבור כל אחד מהחניכים שלנו וגם עבורינו כארגון אבל ידענו והאמנו שאין ברירה וחייבים לקבל את ההחלטה ולפעול. החלטנו וקבענו תאריך יעד למעבר.

ואז- הגיעה הקורונה שהשביתה את אילת ואת שדה התעופה רמון, פשוטו כשמשמעו.

בבת אחת הופסקו כל הטיסות בשדה התעופה רמון, נסגרו כל המלונות שהיו מקור פרנסה של רבים מהחניכים ומקום מגורים עבורם והחניכים הוצאו לחל"ת כשלא ידוע האם ומתי יחזרו לפעילות. הכל נסגר, הסתכלנו על זה ואמרנו –אוקיי, זו הזדמנות! קיבלנו החלטה להקדים את המעבר לראש פינה.

במקביל רכשנו 2 מטוסים חדשים.

היום אנחנו בראש פינה, עם חמישה מטוסים ועוד 4 מטוסים חכורים.

אנחנו מוציאים בין 80 ל-100 טיסות בשבוע! חלום רטוב שסוף סוף מתגשם!!!

כולם חיים באושר ואושר עד עצם היום הזהJ

המטרה שלי כשהגעתי לאקדמיה היתה לקדם ולתמוך באקדמיה מדריכה ומחנכת טייסים מסחריים תחת פרמטרים גבוהים ומקצועיים בארץ.

למרות כל מה שעברנו, כשהגענו לראש פינה הבנתי שלא טעיתי, שהאקדמיה צועדת למקום שחלמתי שזה יילך ואני חלק מהדבר הנפלא הזה!

אני רואה את זה בעיניים שלי יום יום. אין עוד מקום כזה בישראל, כנראה גם לא בעולם.

האקדמיה לקחה על עצמה  וסופגת טעויות רבות של עצמה (וגם של גופים אחרים שזה לא המקום לדבר עליהם) רק כדי להקים את המפעל המטורף הזה וליצור בית יציב ,פעיל ומקצועני בראש פינה.

המרכיב האנושי באקדמיה- מנכ"ל, מד"ר, מנהל הדרכה, מדריכים- שמביאים לאקדמיה ולחניכיה יום יום שעה שעה, תפיסת הדרכה חיל-אווירית משולבת עם הידע והדרישות בחברות איירליין ישראליות- אין דברים כאלה

בשום מקום! אני מכיר, אני מסתובב- אין.

אני גאה להיות חלק מהארגון הזה, חלק מהעשיה המרתקת, המקצוענית, הלומדת ומתפתחת, שנותנת לי ולכל חניכי האקדמיה מקום לגדול ולהתמקצע בסביבה הכי מקצוענית שיש- זאת האקדמיה!

אני מסתכל עלינו,איפה התחלנו ואיפה אנחנו נמצאים היום- פשוט מטורף. והדרך עוד רבה.

אנחנו נחושים, פועלים, מקצוענים ומטפסים, כל הזמן מטפסים ומתפתחים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפרטים נוספים מלאו פרטים